פאפעג'ינה *باباعجينة
*ממרוקאית: בצק שלא תפח
השם שלי הוא ימימה.
כשקוראים לי ימימה אני עונה.
מאחורי הגב אני שומעת אותם אומרים שאני פאפעג'ינה....
כשאמא אומרת פאפעג'ינה אני יודעת שהיא מתכוונת שמהילדה הזאת לא יצא כלום...
על הבמה מבעבעים זיכרונות ריחות וטעמים ומפתים את המספרת של היום לפגוש בימימה של אז .

יפו, סוף שנות השבעים. ימימה, ילדה בת אחת עשרה, לומדת את העולם שבחוץ. היא רואה תמונות של אהבה, תשוקה ואלימות.
כמו לב של אבטיח, כמו בור של ביוב פתוח. התמונות נחשפות בפניה ומאלצות אותה לבחור בין הבאבא סאלי לבן גוריון, בין ישראליות לערביות, ובין מציאות לדמיון.
*ההצגה ייצגה את ישראל ברבאט במרוקו בשנת 2022*


















המלצות חמות






























כתבו על ההצגה
"ב-”פאפעג'ינה" אין שום דבר מרוחק, וזה המקום לומר משהו על התמסרות לשפה תיאטרלית. כשיוצרים תיאטרון "קרוב", כזה המדבר בשפת אנוש, מותר וכדאי לעשות אותו קרוב מאוד, להישיר מבט לעיני הקהל ולא לפחד שהתוצר יהיה נאיבי. כל שחקני פאפעג'ינה יודעים זאת"
(יובל בן עמי עכבר העיר)

"הקסם של פאפעג'ינה נובע מהעולם הקסום שהיא יוצרת על הבמה, עולם של אגדה מזרחית אותנטית שמתחבר ישר לרגש ולנשמה. וזאנה גרינוולד הצליחה לרקוח על הבמה מציאות בדיונית רגישה ואמינה, עם טיפול מדוקדק בכל רגע"
(מרט פרוחומובסקי טיים אאוט)
"מאוד נהניתי מההצגה – הרגשתי כמציצה לתוך חוויה אינטימית , לחיים שלמים שנפרסו בפניי על הבמה הפשוטה והקטנה הזאת. הכול היה קרוב פיזית ורגשית נוגע ומעורר מחשבות שלקחתי אותן איתי כשיצאתי לקרירות הלילית של יפו אחרי . מחשבות על דו קיום אפשרי וחשוב, מחשבות על קליטת עולים מארצות רחוקות ועל הנאיביות הילדותית המקסימה שהייתה ואיננה עוד"
(איריס לוי, הבלוג האי של איריס)
"ב-”פאפעג'ינה" אין שום דבר מרוחק, וזה המקום לומר משהו על התמסרות לשפה תיאטרלית. כשיוצרים תיאטרון "קרוב", כזה המדבר בשפת אנוש, מותר וכדאי לעשות אותו קרוב מאוד, להישיר מבט לעיני הקהל ולא לפחד שהתוצר יהיה נאיבי. כל שחקני פאפעג'ינה יודעים זאת"
(יובל בן עמי עכבר העיר)

"הקסם של פאפעג'ינה נובע מהעולם הקסום שהיא יוצרת על הבמה, עולם של אגדה מזרחית אותנטית שמתחבר ישר לרגש ולנשמה. וזאנה גרינוולד הצליחה לרקוח על הבמה מציאות בדיונית רגישה ואמינה, עם טיפול מדוקדק בכל רגע"
(מרט פרוחומובסקי טיים אאוט)
"מאוד נהניתי מההצגה – הרגשתי כמציצה לתוך חוויה אינטימית , לחיים שלמים שנפרסו בפניי על הבמה הפשוטה והקטנה הזאת. הכול היה קרוב פיזית ורגשית נוגע ומעורר מחשבות שלקחתי אותן איתי כשיצאתי לקרירות הלילית של יפו אחרי . מחשבות על דו קיום אפשרי וחשוב, מחשבות על קליטת עולים מארצות רחוקות ועל הנאיביות הילדותית המקסימה שהייתה ואיננה עוד"
(איריס לוי, הבלוג האי של איריס)
"ב-”פאפעג'ינה" אין שום דבר מרוחק, וזה המקום לומר משהו על התמסרות לשפה תיאטרלית. כשיוצרים תיאטרון "קרוב", כזה המדבר בשפת אנוש, מותר וכדאי לעשות אותו קרוב מאוד, להישיר מבט לעיני הקהל ולא לפחד שהתוצר יהיה נאיבי. כל שחקני פאפעג'ינה יודעים זאת"
(יובל בן עמי עכבר העיר)

"הקסם של פאפעג'ינה נובע מהעולם הקסום שהיא יוצרת על הבמה, עולם של אגדה מזרחית אותנטית שמתחבר ישר לרגש ולנשמה. וזאנה גרינוולד הצליחה לרקוח על הבמה מציאות בדיונית רגישה ואמינה, עם טיפול מדוקדק בכל רגע"
(מרט פרוחומובסקי טיים אאוט)
"מאוד נהניתי מההצגה – הרגשתי כמציצה לתוך חוויה אינטימית , לחיים שלמים שנפרסו בפניי על הבמה הפשוטה והקטנה הזאת. הכול היה קרוב פיזית ורגשית נוגע ומעורר מחשבות שלקחתי אותן איתי כשיצאתי לקרירות הלילית של יפו אחרי . מחשבות על דו קיום אפשרי וחשוב, מחשבות על קליטת עולים מארצות רחוקות ועל הנאיביות הילדותית המקסימה שהייתה ואיננה עוד"
(איריס לוי, הבלוג האי של איריס)
שותפים ושותפות
מחזה ובימוי: חנה ואזנה גרינולד
דרמטורגיה: דפנה קרון ואירית רצ'בסקי
עוזרת במאי: לינוי אלבכר
מספרת: חנה וזאנה גרינוולד
ימימה: אביה סדי
אמא: לימור זמיר/ עדן אוליאל
פנינה, מירי בטיטו: עדן אוליאל/ענת לוי/סלי ארקדש
רחל, תקווה: ענת לוי/סלי ארקדש
אבא, בולבול: ברק שרון ביבס
מפיקה ועוזרת במאי: יערה קיפניס
עיצוב תפאורה ותלבושות: דניאלה מור
עיצוב תאורה: אורי וייס
מלחין: אייל וייס
עיצוב סאונד: יהונתן שחר
עריכת תכנייה ועוזרת הפקה: טל עמיר
צילום: יסמין ואריה צלמים
עיצוב גרפי: סיון הורוביץ
הנחייה: דר' דפנה בן שאול
*היצירה הועלתה לראשונה באוניברסיטת תל אביב
במסלול שחקן חוקר יוצר
