"יש בערב הזה התרסה כנגד ישראליות כפויה, ויש בו הרבה מאוד יופי, ולמרות הכאב והעלבון לא מעט שמחת חיים. שהרי ”פריחה“ - כינוי גנאי לבחורה וולגרית, לא חשוב מאיזה עדה, זה בסך הכל ”שמחה“ בערבית. וכשמסבירים לי את זה

בעברית, גם אני מבין."

 

(מיכאל הנדלזלץ, "הארץ")

"פרחה שם יפה", שביימה חנה ואזנה גרינולד, היא גם הצגה מעולה וגם אגרוף בבטן. אגרוף בבטנה של החברה הישראלית…השירה החברתית-הפוליטית משתלבת היטב בתמונות הנראות על הבמה. "פרחה שם יפה" ו"פאפעג'ינה" הן הצגות שמן הראוי שיצפו בהן כל ישראלית וישראלי, ובוודאי כל תלמידה ותלמיד בית הספר התיכון בישראל."

 

(צפי סער, "הארץ")

"יש בערב הזה התרסה כנגד ישראליות כפויה, ויש בו הרבה מאוד יופי, ולמרות הכאב והעלבון לא מעט שמחת חיים. שהרי ”פריחה“ - כינוי גנאי לבחורה וולגרית, לא חשוב מאיזה עדה, זה בסך הכל ”שמחה“ בערבית. וכשמסבירים לי את זה

בעברית, גם אני מבין."

 

(מיכאל הנדלזלץ, "הארץ")

"פרחה שם יפה", שביימה חנה ואזנה גרינולד, היא גם הצגה מעולה וגם אגרוף בבטן. אגרוף בבטנה של החברה הישראלית…השירה החברתית-הפוליטית משתלבת היטב בתמונות הנראות על הבמה. "פרחה שם יפה" ו"פאפעג'ינה" הן הצגות שמן הראוי שיצפו בהן כל ישראלית וישראלי, ובוודאי כל תלמידה ותלמיד בית הספר התיכון בישראל."

 

(צפי סער, "הארץ")

"יש בערב הזה התרסה כנגד ישראליות כפויה, ויש בו הרבה מאוד יופי, ולמרות הכאב והעלבון לא מעט שמחת חיים. שהרי ”פריחה“ - כינוי גנאי לבחורה וולגרית, לא חשוב מאיזה עדה, זה בסך הכל ”שמחה“ בערבית. וכשמסבירים לי את זה

בעברית, גם אני מבין."

 

(מיכאל הנדלזלץ, "הארץ")

"פרחה שם יפה", שביימה חנה ואזנה גרינולד, היא גם הצגה מעולה וגם אגרוף בבטן. אגרוף בבטנה של החברה הישראלית…השירה החברתית-הפוליטית משתלבת היטב בתמונות הנראות על הבמה. "פרחה שם יפה" ו"פאפעג'ינה" הן הצגות שמן הראוי שיצפו בהן כל ישראלית וישראלי, ובוודאי כל תלמידה ותלמיד בית הספר התיכון בישראל."

 

(צפי סער, "הארץ")

"יש בערב הזה התרסה כנגד ישראליות כפויה, ויש בו הרבה מאוד יופי, ולמרות הכאב והעלבון לא מעט שמחת חיים. שהרי ”פריחה“ - כינוי גנאי לבחורה וולגרית, לא חשוב מאיזה עדה, זה בסך הכל ”שמחה“ בערבית. וכשמסבירים לי את זה

בעברית, גם אני מבין."

 

(מיכאל הנדלזלץ, "הארץ")

"פרחה שם יפה", שביימה חנה ואזנה גרינולד, היא גם הצגה מעולה וגם אגרוף בבטן. אגרוף בבטנה של החברה הישראלית…השירה החברתית-הפוליטית משתלבת היטב בתמונות הנראות על הבמה. "פרחה שם יפה" ו"פאפעג'ינה" הן הצגות שמן הראוי שיצפו בהן כל ישראלית וישראלי, ובוודאי כל תלמידה ותלמיד בית הספר התיכון בישראל."

 

(צפי סער, "הארץ")

"יש בערב הזה התרסה כנגד ישראליות כפויה, ויש בו הרבה מאוד יופי, ולמרות הכאב והעלבון לא מעט שמחת חיים. שהרי ”פריחה“ - כינוי גנאי לבחורה וולגרית, לא חשוב מאיזה עדה, זה בסך הכל ”שמחה“ בערבית. וכשמסבירים לי את זה

בעברית, גם אני מבין."

 

(מיכאל הנדלזלץ, "הארץ")

"פרחה שם יפה", שביימה חנה ואזנה גרינולד, היא גם הצגה מעולה וגם אגרוף בבטן. אגרוף בבטנה של החברה הישראלית…השירה החברתית-הפוליטית משתלבת היטב בתמונות הנראות על הבמה. "פרחה שם יפה" ו"פאפעג'ינה" הן הצגות שמן הראוי שיצפו בהן כל ישראלית וישראלי, ובוודאי כל תלמידה ותלמיד בית הספר התיכון בישראל."

 

(צפי סער, "הארץ")

"יש בערב הזה התרסה כנגד ישראליות כפויה, ויש בו הרבה מאוד יופי, ולמרות הכאב והעלבון לא מעט שמחת חיים. שהרי ”פריחה“ - כינוי גנאי לבחורה וולגרית, לא חשוב מאיזה עדה, זה בסך הכל ”שמחה“ בערבית. וכשמסבירים לי את זה

בעברית, גם אני מבין."

 

(מיכאל הנדלזלץ, "הארץ")

"פרחה שם יפה", שביימה חנה ואזנה גרינולד, היא גם הצגה מעולה וגם אגרוף בבטן. אגרוף בבטנה של החברה הישראלית…השירה החברתית-הפוליטית משתלבת היטב בתמונות הנראות על הבמה. "פרחה שם יפה" ו"פאפעג'ינה" הן הצגות שמן הראוי שיצפו בהן כל ישראלית וישראלי, ובוודאי כל תלמידה ותלמיד בית הספר התיכון בישראל."

 

(צפי סער, "הארץ")

"יש בערב הזה התרסה כנגד ישראליות כפויה, ויש בו הרבה מאוד יופי, ולמרות הכאב והעלבון לא מעט שמחת חיים. שהרי ”פריחה“ - כינוי גנאי לבחורה וולגרית, לא חשוב מאיזה עדה, זה בסך הכל ”שמחה“ בערבית. וכשמסבירים לי את זה

בעברית, גם אני מבין."

 

(מיכאל הנדלזלץ, "הארץ")

"פרחה שם יפה", שביימה חנה ואזנה גרינולד, היא גם הצגה מעולה וגם אגרוף בבטן. אגרוף בבטנה של החברה הישראלית…השירה החברתית-הפוליטית משתלבת היטב בתמונות הנראות על הבמה. "פרחה שם יפה" ו"פאפעג'ינה" הן הצגות שמן הראוי שיצפו בהן כל ישראלית וישראלי, ובוודאי כל תלמידה ותלמיד בית הספר התיכון בישראל."

 

(צפי סער, "הארץ")

"יש בערב הזה התרסה כנגד ישראליות כפויה, ויש בו הרבה מאוד יופי, ולמרות הכאב והעלבון לא מעט שמחת חיים. שהרי ”פריחה“ - כינוי גנאי לבחורה וולגרית, לא חשוב מאיזה עדה, זה בסך הכל ”שמחה“ בערבית. וכשמסבירים לי את זה

בעברית, גם אני מבין."

 

(מיכאל הנדלזלץ, "הארץ")

"פרחה שם יפה", שביימה חנה ואזנה גרינולד, היא גם הצגה מעולה וגם אגרוף בבטן. אגרוף בבטנה של החברה הישראלית…השירה החברתית-הפוליטית משתלבת היטב בתמונות הנראות על הבמה. "פרחה שם יפה" ו"פאפעג'ינה" הן הצגות שמן הראוי שיצפו בהן כל ישראלית וישראלי, ובוודאי כל תלמידה ותלמיד בית הספר התיכון בישראל."

 

(צפי סער, "הארץ")