top of page
יולדות
"בתימן היינו אוכלים דבש תמרים משובח, בשר, קמח דוחן טבעי, חלב ודבש. אבל כאן? כאן זו מדינת ישראל.
ואני, בכל ביס בולעת את הגאווה שלי, את העבר שלי, עם התמרים, עם התאנים, עם הדבש. הנה, בשבילך, דודה ידידה."
שלוש שחקניות מציגות על הבמה במאמצעות שירה, מבע וקול את תהליך הלידה הכואב שבסופו כלום. אין תינוק להחזיק, אין קבר להתאבל עליו.
"יולדות" מבוססת חלקית על הפואמה של איריס אליה כהן וחלקית על חומרים אוטוביוגרפים כגון עדויות של נשים, אימהות ונכדות. חלק מהעדויות נמצאו בארכיון המדינה וחלקן אפילו יותר אישיות. אחת השחקניות שמעה מסבתה ואביה סיפורים כאלה.
בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, בעיקר בשנות ה-50 אלפי תינוקות נעלמו ממשפחותיהם- עולים חדשים, ששוכנו במחנות פליטים. שני שליש מהילדים היו ממשפחות שהיגרו מתימן.
"יולדות" מבקשת להביא לקדמת הבמה את הקולות שהושתקו כל כך הרבה שנים, קולות
אימהות הילדים שנחטפו- ולמצוא את החיבור בינן לביננו- נשים ואימהות של היום.
*ההצגה זכתה לייצג את ישראל בפסטיבל אדינבורו לשנת 2022
ובמדינות נוספות כמו איטליה, הונגריה ועוד.*
המלצות חמות
אור סיונוב
... יש לנסות להסדיר דופק אל מול העוצמה בה השחקניות על הבמה שואבות אותך בשלוק לתוך החוויה הטרופה הזאת.. ככל שהתקדמה ההצגה ככה איבדתי נשימה. מערבולת של תחושות. הכאב לא נתפס. והנשים על הבמה, כל אחת מהן נדמה באיזה שהוא שלב שהיא בכלל לא משחקת, אלא חיה את הדבר. מעולם לא הרגשתי בשום הצגה כפי שהרגשתי אל מולן. הדמעות שזלגו ללא הפסקה היו בחלקן בעקבות התוכן הכל כך קשה ובחלקן השני מהתרגשות על הנשים האלו. השחקניות, הבמאית, היוצרות- מי שבוחרות לשאת באומנות שלהן כזאת בשורה. מי שבוחרות להשמיע באמצעות הכשרון שלהן את קולן של אלו שהושתקו. איך מצדיעים באמצע הצגה? איך אומרות תודה
עידו אנג'ל בוהדנה
וואו "יולדות". מזמן לא נפעמתי ככה. כבוד עצום לחנה וזאנה גרינולד על הבימוי, לשחקניות היוצרות על עבודתן ולרחלי סעיד על הדרמטורגיה המדויקת והפורצת גבולות. באמת. וכמובן לאיריס אליה כהן על הפואמה החזקה. אני חושב שבחיים לא ראיתי שילוב כזה של אמנות עם פוליטיקה, של מחאה עם אנושיות, של פוקוס עם עושר כה רב
שירלי שרעבי
לא חשבתי שהחוויה תשאיר אותי ללא מילים לראשונה בחיי ועד רגע זה אני לא ממש מוצאת עד עכשיו מרוגשת… חוויתי רגעים של צחוק, רגעים של הזדהות, רגעים של כאב, ואז שוב צחוק וקצת בכי הרגשתי שמכלול הרגשות שלי יצא במחול. כל פעם רגש אחר הוביל את הריקוד. תודה על הדיוק ככה זה בדיוק צריך להיות מסופר
טל ניצן
ההצגה הזו היא כמו ידע לוריד אמרה אתמול נעמה קטיעי בפאנל המומחיות שלאחר ההצגה "יולדות". החיבור בין ידע לגוף, בין השתקה להנכחת ידע והדהודו הייתה תמצית הערב המופלא שעבר עלינו אתמול במשכן לאמנויות ע"ש הכט באוניברסיטת חיפה, בו צפינו בהצגה יולדות ושוחחנו עליה עם פאנל מומחיות.
במהותו, זה היה ערב של התנגדות. התנגדות להשכחה, התנגדות לגזענות. התנגדות הנשענת על עוצמות נשיות ונשים עצומות
במהותו, זה היה ערב של התנגדות. התנגדות להשכחה, התנגדות לגזענות. התנגדות הנשענת על עוצמות נשיות ונשים עצומות
אור סיונוב
... יש לנסות להסדיר דופק אל מול העוצמה בה השחקניות על הבמה שואבות אותך בשלוק לתוך החוויה הטרופה הזאת.. ככל שהתקדמה ההצגה ככה איבדתי נשימה. מערבולת של תחושות. הכאב לא נתפס. והנשים על הבמה, כל אחת מהן נדמה באיזה שהוא שלב שהיא בכלל לא משחקת, אלא חיה את הדבר. מעולם לא הרגשתי בשום הצגה כפי שהרגשתי אל מולן. הדמעות שזלגו ללא הפסקה היו בחלקן בעקבות התוכן הכל כך קשה ובחלקן השני מהתרגשות על הנשים האלו. השחקניות, הבמאית, היוצרות- מי שבוחרות לשאת באומנות שלהן כזאת בשורה. מי שבוחרות להשמיע באמצעות הכשרון שלהן את קולן של אלו שהושתקו. איך מצדיעים באמצע הצגה? איך אומרות תודה
עידו אנג'ל בוהדנה
וואו "יולדות". מזמן לא נפעמתי ככה. כבוד עצום לחנה וזאנה גרינולד על הבימוי, לשחקניות היוצרות על עבודתן ולרחלי סעיד על הדרמטורגיה המדויקת והפורצת גבולות. באמת. וכמובן לאיריס אליה כהן על הפואמה החזקה. אני חושב שבחיים לא ראיתי שילוב כזה של אמנות עם פוליטיקה, של מחאה עם אנושיות, של פוקוס עם עושר כה רב
שירלי שרעבי
לא חשבתי שהחוויה תשאיר אותי ללא מילים לראשונה בחיי ועד רגע זה אני לא ממש מוצאת עד עכשיו מרוגשת… חוויתי רגעים של צחוק, רגעים של הזדהות, רגעים של כאב, ואז שוב צחוק וקצת בכי הרגשתי שמכלול הרגשות שלי יצא במחול. כל פעם רגש אחר הוביל את הריקוד. תודה על הדיוק ככה זה בדיוק צריך להיות מסופר
טל ניצן
ההצגה הזו היא כמו ידע לוריד אמרה אתמול נעמה קטיעי בפאנל המומחיות שלאחר ההצגה "יולדות". החיבור בין ידע לגוף, בין השתקה להנכחת ידע והדהודו הייתה תמצית הערב המופלא שעבר עלינו אתמול במשכן לאמנויות ע"ש הכט באוניברסיטת חיפה, בו צפינו בהצגה יולדות ושוחחנו עליה עם פאנל מומחיות.
במהותו, זה היה ערב של התנגדות. התנגדות להשכחה, התנגדות לגזענות. התנגדות הנשענת על עוצמות נשיות ונשים עצומות
במהותו, זה היה ערב של התנגדות. התנגדות להשכחה, התנגדות לגזענות. התנגדות הנשענת על עוצמות נשיות ונשים עצומות
אור סיונוב
... יש לנסות להסדיר דופק אל מול העוצמה בה השחקניות על הבמה שואבות אותך בשלוק לתוך החוויה הטרופה הזאת.. ככל שהתקדמה ההצגה ככה איבדתי נשימה. מערבולת של תחושות. הכאב לא נתפס. והנשים על הבמה, כל אחת מהן נדמה באיזה שהוא שלב שהיא בכלל לא משחקת, אלא חיה את הדבר. מעולם לא הרגשתי בשום הצגה כפי שהרגשתי אל מולן. הדמעות שזלגו ללא הפסקה היו בחלקן בעקבות התוכן הכל כך קשה ובחלקן השני מהתרגשות על הנשים האלו. השחקניות, הבמאית, היוצרות- מי שבוחרות לשאת באומנות שלהן כזאת בשורה. מי שבוחרות להשמיע באמצעות הכשרון שלהן את קולן של אלו שהושתקו. איך מצדיעים באמצע הצגה? איך אומרות תודה
עידו אנג'ל בוהדנה
וואו "יולדות". מזמן לא נפעמתי ככה. כבוד עצום לחנה וזאנה גרינולד על הבימוי, לשחקניות היוצרות על עבודתן ולרחלי סעיד על הדרמטורגיה המדויקת והפורצת גבולות. באמת. וכמובן לאיריס אליה כהן על הפואמה החזקה. אני חושב שבחיים לא ראיתי שילוב כזה של אמנות עם פוליטיקה, של מחאה עם אנושיות, של פוקוס עם עושר כה רב
שירלי שרעבי
לא חשבתי שהחוויה תשאיר אותי ללא מילים לראשונה בחיי ועד רגע זה אני לא ממש מוצאת עד עכשיו מרוגשת… חוויתי רגעים של צחוק, רגעים של הזדהות, רגעים של כאב, ואז שוב צחוק וקצת בכי הרגשתי שמכלול הרגשות שלי יצא במחול. כל פעם רגש אחר הוביל את הריקוד. תודה על הדיוק ככה זה בדיוק צריך להיות מסופר
טל ניצן
ההצגה הזו היא כמו ידע לוריד אמרה אתמול נעמה קטיעי בפאנל המומחיות שלאחר ההצגה "יולדות". החיבור בין ידע לגוף, בין השתקה להנכחת ידע והדהודו הייתה תמצית הערב המופלא שעבר עלינו אתמול במשכן לאמנויות ע"ש הכט באוניברסיטת חיפה, בו צפינו בהצגה יולדות ושוחחנו עליה עם פאנל מומחיות.
במהותו, זה היה ערב של התנגדות. התנגדות להשכחה, התנגדות לגזענות. התנגדות הנשענת על עוצמות נשיות ונשים עצומות
במהותו, זה היה ערב של התנגדות. התנגדות להשכחה, התנגדות לגזענות. התנגדות הנשענת על עוצמות נשיות ונשים עצומות
אור סיונוב
... יש לנסות להסדיר דופק אל מול העוצמה בה השחקניות על הבמה שואבות אותך בשלוק לתוך החוויה הטרופה הזאת.. ככל שהתקדמה ההצגה ככה איבדתי נשימה. מערבולת של תחושות. הכאב לא נתפס. והנשים על הבמה, כל אחת מהן נדמה באיזה שהוא שלב שהיא בכלל לא משחקת, אלא חיה את הדבר. מעולם לא הרגשתי בשום הצגה כפי שהרגשתי אל מולן. הדמעות שזלגו ללא הפסקה היו בחלקן בעקבות התוכן הכל כך קשה ובחלקן השני מהתרגשות על הנשים האלו. השחקניות, הבמאית, היוצרות- מי שבוחרות לשאת באומנות שלהן כזאת בשורה. מי שבוחרות להשמיע באמצעות הכשרון שלהן את קולן של אלו שהושתקו. איך מצדיעים באמצע הצגה? איך אומרות תודה
עידו אנג'ל בוהדנה
וואו "יולדות". מזמן לא נפעמתי ככה. כבוד עצום לחנה וזאנה גרינולד על הבימוי, לשחקניות היוצרות על עבודתן ולרחלי סעיד על הדרמטורגיה המדויקת והפורצת גבולות. באמת. וכמובן לאיריס אליה כהן על הפואמה החזקה. אני חושב שבחיים לא ראיתי שילוב כזה של אמנות עם פוליטיקה, של מחאה עם אנושיות, של פוקוס עם עושר כה רב
שירלי שרעבי
לא חשבתי שהחוויה תשאיר אותי ללא מילים לראשונה בחיי ועד רגע זה אני לא ממש מוצאת עד עכשיו מרוגשת… חוויתי רגעים של צחוק, רגעים של הזדהות, רגעים של כאב, ואז שוב צחוק וקצת בכי הרגשתי שמכלול הרגשות שלי יצא במחול. כל פעם רגש אחר הוביל את הריקוד. תודה על הדיוק ככה זה בדיוק צריך להיות מסופר
טל ניצן
ההצגה הזו היא כמו ידע לוריד אמרה אתמול נעמה קטיעי בפאנל המומחיות שלאחר ההצגה "יולדות". החיבור בין ידע לגוף, בין השתקה להנכחת ידע והדהודו הייתה תמצית הערב המופלא שעבר עלינו אתמול במשכן לאמנויות ע"ש הכט באוניברסיטת חיפה, בו צפינו בהצגה יולדות ושוחחנו עליה עם פאנל מומחיות.
במהותו, זה היה ערב של התנגדות. התנגדות להשכחה, התנגדות לגזענות. התנגדות הנשענת על עוצמות נשיות ונשים עצומות
במהותו, זה היה ערב של התנגדות. התנגדות להשכחה, התנגדות לגזענות. התנגדות הנשענת על עוצמות נשיות ונשים עצומות
אור סיונוב
... יש לנסות להסדיר דופק אל מול העוצמה בה השחקניות על הבמה שואבות אותך בשלוק לתוך החוויה הטרופה הזאת.. ככל שהתקדמה ההצגה ככה איבדתי נשימה. מערבולת של תחושות. הכאב לא נתפס. והנשים על הבמה, כל אחת מהן נדמה באיזה שהוא שלב שהיא בכלל לא משחקת, אלא חיה את הדבר. מעולם לא הרגשתי בשום הצגה כפי שהרגשתי אל מולן. הדמעות שזלגו ללא הפסקה היו בחלקן בעקבות התוכן הכל כך קשה ובחלקן השני מהתרגשות על הנשים האלו. השחקניות, הבמאית, היוצרות- מי שבוחרות לשאת באומנות שלהן כזאת בשורה. מי שבוחרות להשמיע באמצעות הכשרון שלהן את קולן של אלו שהושתקו. איך מצדיעים באמצע הצגה? איך אומרות תודה
עידו אנג'ל בוהדנה
וואו "יולדות". מזמן לא נפעמתי ככה. כבוד עצום לחנה וזאנה גרינולד על הבימוי, לשחקניות היוצרות על עבודתן ולרחלי סעיד על הדרמטורגיה המדויקת והפורצת גבולות. באמת. וכמובן לאיריס אליה כהן על הפואמה החזקה. אני חושב שבחיים לא ראיתי שילוב כזה של אמנות עם פוליטיקה, של מחאה עם אנושיות, של פוקוס עם עושר כה רב
שירלי שרעבי
לא חשבתי שהחוויה תשאיר אותי ללא מילים לראשונה בחיי ועד רגע זה אני לא ממש מוצאת עד עכשיו מרוגשת… חוויתי רגעים של צחוק, רגעים של הזדהות, רגעים של כאב, ואז שוב צחוק וקצת בכי הרגשתי שמכלול הרגשות שלי יצא במחול. כל פעם רגש אחר הוביל את הריקוד. תודה על הדיוק ככה זה בדיוק צריך להיות מסופר
טל ניצן
ההצגה הזו היא כמו ידע לוריד אמרה אתמול נעמה קטיעי בפאנל המומחיות שלאחר ההצגה "יולדות". החיבור בין ידע לגוף, בין השתקה להנכחת ידע והדהודו הייתה תמצית הערב המופלא שעבר עלינו אתמול במשכן לאמנויות ע"ש הכט באוניברסיטת חיפה, בו צפינו בהצגה יולדות ושוחחנו עליה עם פאנל מומחיות.
במהותו, זה היה ערב של התנגדות. התנגדות להשכחה, התנגדות לגזענות. התנגדות הנשענת על עוצמות נשיות ונשים עצומות
במהותו, זה היה ערב של התנגדות. התנגדות להשכחה, התנגדות לגזענות. התנגדות הנשענת על עוצמות נשיות ונשים עצומות
אור סיונוב
... יש לנסות להסדיר דופק אל מול העוצמה בה השחקניות על הבמה שואבות אותך בשלוק לתוך החוויה הטרופה הזאת.. ככל שהתקדמה ההצגה ככה איבדתי נשימה. מערבולת של תחושות. הכאב לא נתפס. והנשים על הבמה, כל אחת מהן נדמה באיזה שהוא שלב שהיא בכלל לא משחקת, אלא חיה את הדבר. מעולם לא הרגשתי בשום הצגה כפי שהרגשתי אל מולן. הדמעות שזלגו ללא הפסקה היו בחלקן בעקבות התוכן הכל כך קשה ובחלקן השני מהתרגשות על הנשים האלו. השחקניות, הבמאית, היוצרות- מי שבוחרות לשאת באומנות שלהן כזאת בשורה. מי שבוחרות להשמיע באמצעות הכשרון שלהן את קולן של אלו שהושתקו. איך מצדיעים באמצע הצגה? איך אומרות תודה
עידו אנג'ל בוהדנה
וואו "יולדות". מזמן לא נפעמתי ככה. כבוד עצום לחנה וזאנה גרינולד על הבימוי, לשחקניות היוצרות על עבודתן ולרחלי סעיד על הדרמטורגיה המדויקת והפורצת גבולות. באמת. וכמובן לאיריס אליה כהן על הפואמה החזקה. אני חושב שבחיים לא ראיתי שילוב כזה של אמנות עם פוליטיקה, של מחאה עם אנושיות, של פוקוס עם עושר כה רב
שירלי שרעבי
לא חשבתי שהחוויה תשאיר אותי ללא מילים לראשונה בחיי ועד רגע זה אני לא ממש מוצאת עד עכשיו מרוגשת… חוויתי רגעים של צחוק, רגעים של הזדהות, רגעים של כאב, ואז שוב צחוק וקצת בכי הרגשתי שמכלול הרגשות שלי יצא במחול. כל פעם רגש אחר הוביל את הריקוד. תודה על הדיוק ככה זה בדיוק צריך להיות מסופר
טל ניצן
ההצגה הזו היא כמו ידע לוריד אמרה אתמול נעמה קטיעי בפאנל המומחיות שלאחר ההצגה "יולדות". החיבור בין ידע לגוף, בין השתקה להנכחת ידע והדהודו הייתה תמצית הערב המופלא שעבר עלינו אתמול במשכן לאמנויות ע"ש הכט באוניברסיטת חיפה, בו צפינו בהצגה יולדות ושוחחנו עליה עם פאנל מומחיות.
במהותו, זה היה ערב של התנגדות. התנגדות להשכחה, התנגדות לגזענות. התנגדות הנשענת על עוצמות נשיות ונשים עצומות
במהותו, זה היה ערב של התנגדות. התנגדות להשכחה, התנגדות לגזענות. התנגדות הנשענת על עוצמות נשיות ונשים עצומות
אור סיונוב
... יש לנסות להסדיר דופק אל מול העוצמה בה השחקניות על הבמה שואבות אותך בשלוק לתוך החוויה הטרופה הזאת.. ככל שהתקדמה ההצגה ככה איבדתי נשימה. מערבולת של תחושות. הכאב לא נתפס. והנשים על הבמה, כל אחת מהן נדמה באיזה שהוא שלב שהיא בכלל לא משחקת, אלא חיה את הדבר. מעולם לא הרגשתי בשום הצגה כפי שהרגשתי אל מולן. הדמעות שזלגו ללא הפסקה היו בחלקן בעקבות התוכן הכל כך קשה ובחלקן השני מהתרגשות על הנשים האלו. השחקניות, הבמאית, היוצרות- מי שבוחרות לשאת באומנות שלהן כזאת בשורה. מי שבוחרות להשמיע באמצעות הכשרון שלהן את קולן של אלו שהושתקו. איך מצדיעים באמצע הצגה? איך אומרות תודה
עידו אנג'ל בוהדנה
וואו "יולדות". מזמן לא נפעמתי ככה. כבוד עצום לחנה וזאנה גרינולד על הבימוי, לשחקניות היוצרות על עבודתן ולרחלי סעיד על הדרמטורגיה המדויקת והפורצת גבולות. באמת. וכמובן לאיריס אליה כהן על הפואמה החזקה. אני חושב שבחיים לא ראיתי שילוב כזה של אמנות עם פוליטיקה, של מחאה עם אנושיות, של פוקוס עם עושר כה רב
שירלי שרעבי
לא חשבתי שהחוויה תשאיר אותי ללא מילים לראשונה בחיי ועד רגע זה אני לא ממש מוצאת עד עכשיו מרוגשת… חוויתי רגעים של צחוק, רגעים של הזדהות, רגעים של כאב, ואז שוב צחוק וקצת בכי הרגשתי שמכלול הרגשות שלי יצא במחול. כל פעם רגש אחר הוביל את הריקוד. תודה על הדיוק ככה זה בדיוק צריך להיות מסופר
טל ניצן
ההצגה הזו היא כמו ידע לוריד אמרה אתמול נעמה קטיעי בפאנל המומחיות שלאחר ההצגה "יולדות". החיבור בין ידע לגוף, בין השתקה להנכחת ידע והדהודו הייתה תמצית הערב המופלא שעבר עלינו אתמול במשכן לאמנויות ע"ש הכט באוניברסיטת חיפה, בו צפינו בהצגה יולדות ושוחחנו עליה עם פאנל מומחיות.
במהותו, זה היה ערב של התנגדות. התנגדות להשכחה, התנגדות לגזענות. התנגדות הנשענת על עוצמות נשיות ונשים עצומות
במהותו, זה היה ערב של התנגדות. התנגדות להשכחה, התנגדות לגזענות. התנגדות הנשענת על עוצמות נשיות ונשים עצומות
אור סיונוב
... יש לנסות להסדיר דופק אל מול העוצמה בה השחקניות על הבמה שואבות אותך בשלוק לתוך החוויה הטרופה הזאת.. ככל שהתקדמה ההצגה ככה איבדתי נשימה. מערבולת של תחושות. הכאב לא נתפס. והנשים על הבמה, כל אחת מהן נדמה באיזה שהוא שלב שהיא בכלל לא משחקת, אלא חיה את הדבר. מעולם לא הרגשתי בשום הצגה כפי שהרגשתי אל מולן. הדמעות שזלגו ללא הפסקה היו בחלקן בעקבות התוכן הכל כך קשה ובחלקן השני מהתרגשות על הנשים האלו. השחקניות, הבמאית, היוצרות- מי שבוחרות לשאת באומנות שלהן כזאת בשורה. מי שבוחרות להשמיע באמצעות הכשרון שלהן את קולן של אלו שהושתקו. איך מצדיעים באמצע הצגה? איך אומרות תודה
עידו אנג'ל בוהדנה
וואו "יולדות". מזמן לא נפעמתי ככה. כבוד עצום לחנה וזאנה גרינולד על הבימוי, לשחקניות היוצרות על עבודתן ולרחלי סעיד על הדרמטורגיה המדויקת והפורצת גבולות. באמת. וכמובן לאיריס אליה כהן על הפואמה החזקה. אני חושב שבחיים לא ראיתי שילוב כזה של אמנות עם פוליטיקה, של מחאה עם אנושיות, של פוקוס עם עושר כה רב
שירלי שרעבי
לא חשבתי שהחוויה תשאיר אותי ללא מילים לראשונה בחיי ועד רגע זה אני לא ממש מוצאת עד עכשיו מרוגשת… חוויתי רגעים של צחוק, רגעים של הזדהות, רגעים של כאב, ואז שוב צחוק וקצת בכי הרגשתי שמכלול הרגשות שלי יצא במחול. כל פעם רגש אחר הוביל את הריקוד. תודה על הדיוק ככה זה בדיוק צריך להיות מסופר
טל ניצן
ההצגה הזו היא כמו ידע לוריד אמרה אתמול נעמה קטיעי בפאנל המומחיות שלאחר ההצגה "יולדות". החיבור בין ידע לגוף, בין השתקה להנכחת ידע והדהודו הייתה תמצית הערב המופלא שעבר עלינו אתמול במשכן לאמנויות ע"ש הכט באוניברסיטת חיפה, בו צפינו בהצגה יולדות ושוחחנו עליה עם פאנל מומחיות.
במהותו, זה היה ערב של התנגדות. התנגדות להשכחה, התנגדות לגזענות. התנגדות הנשענת על עוצמות נשיות ונשים עצומות
במהותו, זה היה ערב של התנגדות. התנגדות להשכחה, התנגדות לגזענות. התנגדות הנשענת על עוצמות נשיות ונשים עצומות
כתבו על ההצגה
שותפים ושותפות
מבוסס על פואמה של איריס אליה כהן ועל חומרים מתוך ארכיון עמותת עמר"ם.
דרמטורגיה של חומרי ארכיון: רחלי סעיד
בימוי: חנה ואזנה - גרינולד
עוזרת במאית: נועה בן-ארי
שחקניות יוצרות: סלי ארקדש, מוריה בשארי-ליפשיץ, עדן אוליאל
עיצוב תנועה: שירה אביתר
עיצוב תפאורה ותלבושות: פרידה שהם
עוזרת מעצבת תלבושות: נועה בנדהן
עיצוב תאורה: נדב ברנע
יעוץ והכוונה מוזיקלית: נעמה פרל-צדוק
צ'לו: אביגיל ארד
מפיקה: אביטל מישל-מאיר
ליווי אומנותי: אבי גיבסון בר-אל
צילום: קפלן דוד ,YA STUDIO Yasmin & Arye Photograpers
bottom of page