"...הן עושות זאת עם מבט עיניים אינטימי וחודר אל הקהל, ובעיקר יש לומר - אל הגברים שבקהל. מרצדות מאדם לאדם בלי לקפח אף אחד. בהצגה נעשה שימוש מדוד ובטוב טעם באביזרים ובפעולות המבוצעות עימם, ולכל אחד משמעות - לשיח הנענע, לבגדי התינוקות המתקפלים, לעפר המושלך מחולצה, לכדור, ליריעת בד הנמתחת לכל עבר, לסרט האדום-לבן של זירת הרצח. הן משתמשות בגוף, בקול, ובדינמיקה קרובה שמחברת ביניהן, כדי לבנות ולנתץ את חייהן של הדמויות פעם אחר פעם באופן נוגע ללב…"

​

(אורין ויינברג, ynet)

"...אליה-כהן מייחלת שמות הנשים יפסיק להתקבל בחברה שלנו כהרגל, כעוד דיווח עיתונאי, כעוד הפתעה לכאורה. ההצגה זועקת זעקה זו בעוצמה גדולה, השחקניות בהצגה זועקות זעקה זו מעומק ליבן. זו זעקה לא רק על אובדן חיים של נשים, אלא בעיקר זעקה על מציאות חיינו המאפשרת זאת"

 

(אלי אשכנזי, ואללה)

"האבסורד שבשם ההצגה, כאילו אדם, במקרה זה נשים, יכולות להסכים להירצח, נבנה צעד אחר צעד. בעזרת בימוי יצירתי של חנה וזאנה גרינולד, משחק עדין וכוריאוגרפיה תואמת, נשים, יהודיות וערביות, משכילות ובעלות מקצועות חופשיים, מוערכות וכאלה שהן בשולי החברה, שותפות לגורל של אלימות, עד לאלימות הנוראה מכולם, רצח. .. ההצגה נבנית ברגישות אך בתקיפות, היא יפה מאוד, אסתטית, עם ארבע שחקניות יפות ועוצמתיות שמכריחות את הצופים להיות מעורבים בדרמה ומושכות אותם פנימה."

 

(אביבה רוזן, מרתה יודעת)

 "...הן עושות זאת עם מבט עיניים אינטימי וחודר אל הקהל, ובעיקר יש לומר - אל הגברים שבקהל. מרצדות מאדם לאדם בלי לקפח אף אחד. בהצגה נעשה שימוש מדוד ובטוב טעם באביזרים ובפעולות המבוצעות עימם, ולכל אחד משמעות - לשיח הנענע, לבגדי התינוקות המתקפלים, לעפר המושלך מחולצה, לכדור, ליריעת בד הנמתחת לכל עבר, לסרט האדום-לבן של זירת הרצח. הן משתמשות בגוף, בקול, ובדינמיקה קרובה שמחברת ביניהן, כדי לבנות ולנתץ את חייהן של הדמויות פעם אחר פעם באופן נוגע ללב…"

​

(אורין ויינברג, ynet)

"...אליה-כהן מייחלת שמות הנשים יפסיק להתקבל בחברה שלנו כהרגל, כעוד דיווח עיתונאי, כעוד הפתעה לכאורה. ההצגה זועקת זעקה זו בעוצמה גדולה, השחקניות בהצגה זועקות זעקה זו מעומק ליבן. זו זעקה לא רק על אובדן חיים של נשים, אלא בעיקר זעקה על מציאות חיינו המאפשרת זאת"

 

(אלי אשכנזי, ואללה)

"האבסורד שבשם ההצגה, כאילו אדם, במקרה זה נשים, יכולות להסכים להירצח, נבנה צעד אחר צעד. בעזרת בימוי יצירתי של חנה וזאנה גרינולד, משחק עדין וכוריאוגרפיה תואמת, נשים, יהודיות וערביות, משכילות ובעלות מקצועות חופשיים, מוערכות וכאלה שהן בשולי החברה, שותפות לגורל של אלימות, עד לאלימות הנוראה מכולם, רצח. .. ההצגה נבנית ברגישות אך בתקיפות, היא יפה מאוד, אסתטית, עם ארבע שחקניות יפות ועוצמתיות שמכריחות את הצופים להיות מעורבים בדרמה ומושכות אותם פנימה."

 

(אביבה רוזן, מרתה יודעת)

 "...הן עושות זאת עם מבט עיניים אינטימי וחודר אל הקהל, ובעיקר יש לומר - אל הגברים שבקהל. מרצדות מאדם לאדם בלי לקפח אף אחד. בהצגה נעשה שימוש מדוד ובטוב טעם באביזרים ובפעולות המבוצעות עימם, ולכל אחד משמעות - לשיח הנענע, לבגדי התינוקות המתקפלים, לעפר המושלך מחולצה, לכדור, ליריעת בד הנמתחת לכל עבר, לסרט האדום-לבן של זירת הרצח. הן משתמשות בגוף, בקול, ובדינמיקה קרובה שמחברת ביניהן, כדי לבנות ולנתץ את חייהן של הדמויות פעם אחר פעם באופן נוגע ללב…"

​

(אורין ויינברג, ynet)

"...אליה-כהן מייחלת שמות הנשים יפסיק להתקבל בחברה שלנו כהרגל, כעוד דיווח עיתונאי, כעוד הפתעה לכאורה. ההצגה זועקת זעקה זו בעוצמה גדולה, השחקניות בהצגה זועקות זעקה זו מעומק ליבן. זו זעקה לא רק על אובדן חיים של נשים, אלא בעיקר זעקה על מציאות חיינו המאפשרת זאת"

 

(אלי אשכנזי, ואללה)

"האבסורד שבשם ההצגה, כאילו אדם, במקרה זה נשים, יכולות להסכים להירצח, נבנה צעד אחר צעד. בעזרת בימוי יצירתי של חנה וזאנה גרינולד, משחק עדין וכוריאוגרפיה תואמת, נשים, יהודיות וערביות, משכילות ובעלות מקצועות חופשיים, מוערכות וכאלה שהן בשולי החברה, שותפות לגורל של אלימות, עד לאלימות הנוראה מכולם, רצח. .. ההצגה נבנית ברגישות אך בתקיפות, היא יפה מאוד, אסתטית, עם ארבע שחקניות יפות ועוצמתיות שמכריחות את הצופים להיות מעורבים בדרמה ומושכות אותם פנימה."

 

(אביבה רוזן, מרתה יודעת)

 "...הן עושות זאת עם מבט עיניים אינטימי וחודר אל הקהל, ובעיקר יש לומר - אל הגברים שבקהל. מרצדות מאדם לאדם בלי לקפח אף אחד. בהצגה נעשה שימוש מדוד ובטוב טעם באביזרים ובפעולות המבוצעות עימם, ולכל אחד משמעות - לשיח הנענע, לבגדי התינוקות המתקפלים, לעפר המושלך מחולצה, לכדור, ליריעת בד הנמתחת לכל עבר, לסרט האדום-לבן של זירת הרצח. הן משתמשות בגוף, בקול, ובדינמיקה קרובה שמחברת ביניהן, כדי לבנות ולנתץ את חייהן של הדמויות פעם אחר פעם באופן נוגע ללב…"

​

(אורין ויינברג, ynet)

"...אליה-כהן מייחלת שמות הנשים יפסיק להתקבל בחברה שלנו כהרגל, כעוד דיווח עיתונאי, כעוד הפתעה לכאורה. ההצגה זועקת זעקה זו בעוצמה גדולה, השחקניות בהצגה זועקות זעקה זו מעומק ליבן. זו זעקה לא רק על אובדן חיים של נשים, אלא בעיקר זעקה על מציאות חיינו המאפשרת זאת"

 

(אלי אשכנזי, ואללה)

"האבסורד שבשם ההצגה, כאילו אדם, במקרה זה נשים, יכולות להסכים להירצח, נבנה צעד אחר צעד. בעזרת בימוי יצירתי של חנה וזאנה גרינולד, משחק עדין וכוריאוגרפיה תואמת, נשים, יהודיות וערביות, משכילות ובעלות מקצועות חופשיים, מוערכות וכאלה שהן בשולי החברה, שותפות לגורל של אלימות, עד לאלימות הנוראה מכולם, רצח. .. ההצגה נבנית ברגישות אך בתקיפות, היא יפה מאוד, אסתטית, עם ארבע שחקניות יפות ועוצמתיות שמכריחות את הצופים להיות מעורבים בדרמה ומושכות אותם פנימה."

 

(אביבה רוזן, מרתה יודעת)

 "...הן עושות זאת עם מבט עיניים אינטימי וחודר אל הקהל, ובעיקר יש לומר - אל הגברים שבקהל. מרצדות מאדם לאדם בלי לקפח אף אחד. בהצגה נעשה שימוש מדוד ובטוב טעם באביזרים ובפעולות המבוצעות עימם, ולכל אחד משמעות - לשיח הנענע, לבגדי התינוקות המתקפלים, לעפר המושלך מחולצה, לכדור, ליריעת בד הנמתחת לכל עבר, לסרט האדום-לבן של זירת הרצח. הן משתמשות בגוף, בקול, ובדינמיקה קרובה שמחברת ביניהן, כדי לבנות ולנתץ את חייהן של הדמויות פעם אחר פעם באופן נוגע ללב…"

​

(אורין ויינברג, ynet)

"...אליה-כהן מייחלת שמות הנשים יפסיק להתקבל בחברה שלנו כהרגל, כעוד דיווח עיתונאי, כעוד הפתעה לכאורה. ההצגה זועקת זעקה זו בעוצמה גדולה, השחקניות בהצגה זועקות זעקה זו מעומק ליבן. זו זעקה לא רק על אובדן חיים של נשים, אלא בעיקר זעקה על מציאות חיינו המאפשרת זאת"

 

(אלי אשכנזי, ואללה)

"האבסורד שבשם ההצגה, כאילו אדם, במקרה זה נשים, יכולות להסכים להירצח, נבנה צעד אחר צעד. בעזרת בימוי יצירתי של חנה וזאנה גרינולד, משחק עדין וכוריאוגרפיה תואמת, נשים, יהודיות וערביות, משכילות ובעלות מקצועות חופשיים, מוערכות וכאלה שהן בשולי החברה, שותפות לגורל של אלימות, עד לאלימות הנוראה מכולם, רצח. .. ההצגה נבנית ברגישות אך בתקיפות, היא יפה מאוד, אסתטית, עם ארבע שחקניות יפות ועוצמתיות שמכריחות את הצופים להיות מעורבים בדרמה ומושכות אותם פנימה."

 

(אביבה רוזן, מרתה יודעת)

 "...הן עושות זאת עם מבט עיניים אינטימי וחודר אל הקהל, ובעיקר יש לומר - אל הגברים שבקהל. מרצדות מאדם לאדם בלי לקפח אף אחד. בהצגה נעשה שימוש מדוד ובטוב טעם באביזרים ובפעולות המבוצעות עימם, ולכל אחד משמעות - לשיח הנענע, לבגדי התינוקות המתקפלים, לעפר המושלך מחולצה, לכדור, ליריעת בד הנמתחת לכל עבר, לסרט האדום-לבן של זירת הרצח. הן משתמשות בגוף, בקול, ובדינמיקה קרובה שמחברת ביניהן, כדי לבנות ולנתץ את חייהן של הדמויות פעם אחר פעם באופן נוגע ללב…"

​

(אורין ויינברג, ynet)

"...אליה-כהן מייחלת שמות הנשים יפסיק להתקבל בחברה שלנו כהרגל, כעוד דיווח עיתונאי, כעוד הפתעה לכאורה. ההצגה זועקת זעקה זו בעוצמה גדולה, השחקניות בהצגה זועקות זעקה זו מעומק ליבן. זו זעקה לא רק על אובדן חיים של נשים, אלא בעיקר זעקה על מציאות חיינו המאפשרת זאת"

 

(אלי אשכנזי, ואללה)

"האבסורד שבשם ההצגה, כאילו אדם, במקרה זה נשים, יכולות להסכים להירצח, נבנה צעד אחר צעד. בעזרת בימוי יצירתי של חנה וזאנה גרינולד, משחק עדין וכוריאוגרפיה תואמת, נשים, יהודיות וערביות, משכילות ובעלות מקצועות חופשיים, מוערכות וכאלה שהן בשולי החברה, שותפות לגורל של אלימות, עד לאלימות הנוראה מכולם, רצח. .. ההצגה נבנית ברגישות אך בתקיפות, היא יפה מאוד, אסתטית, עם ארבע שחקניות יפות ועוצמתיות שמכריחות את הצופים להיות מעורבים בדרמה ומושכות אותם פנימה."

 

(אביבה רוזן, מרתה יודעת)

 "...הן עושות זאת עם מבט עיניים אינטימי וחודר אל הקהל, ובעיקר יש לומר - אל הגברים שבקהל. מרצדות מאדם לאדם בלי לקפח אף אחד. בהצגה נעשה שימוש מדוד ובטוב טעם באביזרים ובפעולות המבוצעות עימם, ולכל אחד משמעות - לשיח הנענע, לבגדי התינוקות המתקפלים, לעפר המושלך מחולצה, לכדור, ליריעת בד הנמתחת לכל עבר, לסרט האדום-לבן של זירת הרצח. הן משתמשות בגוף, בקול, ובדינמיקה קרובה שמחברת ביניהן, כדי לבנות ולנתץ את חייהן של הדמויות פעם אחר פעם באופן נוגע ללב…"

​

(אורין ויינברג, ynet)

"...אליה-כהן מייחלת שמות הנשים יפסיק להתקבל בחברה שלנו כהרגל, כעוד דיווח עיתונאי, כעוד הפתעה לכאורה. ההצגה זועקת זעקה זו בעוצמה גדולה, השחקניות בהצגה זועקות זעקה זו מעומק ליבן. זו זעקה לא רק על אובדן חיים של נשים, אלא בעיקר זעקה על מציאות חיינו המאפשרת זאת"

 

(אלי אשכנזי, ואללה)

"האבסורד שבשם ההצגה, כאילו אדם, במקרה זה נשים, יכולות להסכים להירצח, נבנה צעד אחר צעד. בעזרת בימוי יצירתי של חנה וזאנה גרינולד, משחק עדין וכוריאוגרפיה תואמת, נשים, יהודיות וערביות, משכילות ובעלות מקצועות חופשיים, מוערכות וכאלה שהן בשולי החברה, שותפות לגורל של אלימות, עד לאלימות הנוראה מכולם, רצח. .. ההצגה נבנית ברגישות אך בתקיפות, היא יפה מאוד, אסתטית, עם ארבע שחקניות יפות ועוצמתיות שמכריחות את הצופים להיות מעורבים בדרמה ומושכות אותם פנימה."

 

(אביבה רוזן, מרתה יודעת)

 "...הן עושות זאת עם מבט עיניים אינטימי וחודר אל הקהל, ובעיקר יש לומר - אל הגברים שבקהל. מרצדות מאדם לאדם בלי לקפח אף אחד. בהצגה נעשה שימוש מדוד ובטוב טעם באביזרים ובפעולות המבוצעות עימם, ולכל אחד משמעות - לשיח הנענע, לבגדי התינוקות המתקפלים, לעפר המושלך מחולצה, לכדור, ליריעת בד הנמתחת לכל עבר, לסרט האדום-לבן של זירת הרצח. הן משתמשות בגוף, בקול, ובדינמיקה קרובה שמחברת ביניהן, כדי לבנות ולנתץ את חייהן של הדמויות פעם אחר פעם באופן נוגע ללב…"

​

(אורין ויינברג, ynet)

"...אליה-כהן מייחלת שמות הנשים יפסיק להתקבל בחברה שלנו כהרגל, כעוד דיווח עיתונאי, כעוד הפתעה לכאורה. ההצגה זועקת זעקה זו בעוצמה גדולה, השחקניות בהצגה זועקות זעקה זו מעומק ליבן. זו זעקה לא רק על אובדן חיים של נשים, אלא בעיקר זעקה על מציאות חיינו המאפשרת זאת"

 

(אלי אשכנזי, ואללה)

"האבסורד שבשם ההצגה, כאילו אדם, במקרה זה נשים, יכולות להסכים להירצח, נבנה צעד אחר צעד. בעזרת בימוי יצירתי של חנה וזאנה גרינולד, משחק עדין וכוריאוגרפיה תואמת, נשים, יהודיות וערביות, משכילות ובעלות מקצועות חופשיים, מוערכות וכאלה שהן בשולי החברה, שותפות לגורל של אלימות, עד לאלימות הנוראה מכולם, רצח. .. ההצגה נבנית ברגישות אך בתקיפות, היא יפה מאוד, אסתטית, עם ארבע שחקניות יפות ועוצמתיות שמכריחות את הצופים להיות מעורבים בדרמה ומושכות אותם פנימה."

 

(אביבה רוזן, מרתה יודעת)

 "...הן עושות זאת עם מבט עיניים אינטימי וחודר אל הקהל, ובעיקר יש לומר - אל הגברים שבקהל. מרצדות מאדם לאדם בלי לקפח אף אחד. בהצגה נעשה שימוש מדוד ובטוב טעם באביזרים ובפעולות המבוצעות עימם, ולכל אחד משמעות - לשיח הנענע, לבגדי התינוקות המתקפלים, לעפר המושלך מחולצה, לכדור, ליריעת בד הנמתחת לכל עבר, לסרט האדום-לבן של זירת הרצח. הן משתמשות בגוף, בקול, ובדינמיקה קרובה שמחברת ביניהן, כדי לבנות ולנתץ את חייהן של הדמויות פעם אחר פעם באופן נוגע ללב…"

​

(אורין ויינברג, ynet)

"...אליה-כהן מייחלת שמות הנשים יפסיק להתקבל בחברה שלנו כהרגל, כעוד דיווח עיתונאי, כעוד הפתעה לכאורה. ההצגה זועקת זעקה זו בעוצמה גדולה, השחקניות בהצגה זועקות זעקה זו מעומק ליבן. זו זעקה לא רק על אובדן חיים של נשים, אלא בעיקר זעקה על מציאות חיינו המאפשרת זאת"

 

(אלי אשכנזי, ואללה)

"האבסורד שבשם ההצגה, כאילו אדם, במקרה זה נשים, יכולות להסכים להירצח, נבנה צעד אחר צעד. בעזרת בימוי יצירתי של חנה וזאנה גרינולד, משחק עדין וכוריאוגרפיה תואמת, נשים, יהודיות וערביות, משכילות ובעלות מקצועות חופשיים, מוערכות וכאלה שהן בשולי החברה, שותפות לגורל של אלימות, עד לאלימות הנוראה מכולם, רצח. .. ההצגה נבנית ברגישות אך בתקיפות, היא יפה מאוד, אסתטית, עם ארבע שחקניות יפות ועוצמתיות שמכריחות את הצופים להיות מעורבים בדרמה ומושכות אותם פנימה."

 

(אביבה רוזן, מרתה יודעת)

 "...הן עושות זאת עם מבט עיניים אינטימי וחודר אל הקהל, ובעיקר יש לומר - אל הגברים שבקהל. מרצדות מאדם לאדם בלי לקפח אף אחד. בהצגה נעשה שימוש מדוד ובטוב טעם באביזרים ובפעולות המבוצעות עימם, ולכל אחד משמעות - לשיח הנענע, לבגדי התינוקות המתקפלים, לעפר המושלך מחולצה, לכדור, ליריעת בד הנמתחת לכל עבר, לסרט האדום-לבן של זירת הרצח. הן משתמשות בגוף, בקול, ובדינמיקה קרובה שמחברת ביניהן, כדי לבנות ולנתץ את חייהן של הדמויות פעם אחר פעם באופן נוגע ללב…"

​

(אורין ויינברג, ynet)

"...אליה-כהן מייחלת שמות הנשים יפסיק להתקבל בחברה שלנו כהרגל, כעוד דיווח עיתונאי, כעוד הפתעה לכאורה. ההצגה זועקת זעקה זו בעוצמה גדולה, השחקניות בהצגה זועקות זעקה זו מעומק ליבן. זו זעקה לא רק על אובדן חיים של נשים, אלא בעיקר זעקה על מציאות חיינו המאפשרת זאת"

 

(אלי אשכנזי, ואללה)

"האבסורד שבשם ההצגה, כאילו אדם, במקרה זה נשים, יכולות להסכים להירצח, נבנה צעד אחר צעד. בעזרת בימוי יצירתי של חנה וזאנה גרינולד, משחק עדין וכוריאוגרפיה תואמת, נשים, יהודיות וערביות, משכילות ובעלות מקצועות חופשיים, מוערכות וכאלה שהן בשולי החברה, שותפות לגורל של אלימות, עד לאלימות הנוראה מכולם, רצח. .. ההצגה נבנית ברגישות אך בתקיפות, היא יפה מאוד, אסתטית, עם ארבע שחקניות יפות ועוצמתיות שמכריחות את הצופים להיות מעורבים בדרמה ומושכות אותם פנימה."

 

(אביבה רוזן, מרתה יודעת)