אישה אוזרת אומץ ומדפדפת בדפי זיכרונותיה, שכבה אחר שכבה, כמו הג’חנון הדקיק של סבתא.

כך נפתח "יומני הבית השרוף" - מסע תיאטרלי־מוזיקלי, אישי ופוליטי של ילדת פריפריה חנונית בישראל של שנות ה־90, שנולדה להורים שהיו ההיפים המזרחיים היחידים בשכונה.

זהו מופע חד־פעמי, מצחיק, כואב ופיוטי, הנע בין ראפ, שירה, סיפור וזיכרון. סיפור על ילדות מורכבת בבית שמתפרק וקם, על ניסיונות להיאחז בחיים בתוך כאוס מתמשך, ובתוך כל זה, גם מוזיקה, פליאה ורגעים של שמחה גדולה.